<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת כי תצא</h1>
<h2>דף ב.</h2>
פירוש קידושין. כי יקח איש אשה [דברים כ"ד]. פסק זו מצוה עשה היא לקדש אשה. ועל כל המצות עשה צריך לברך עובר לעשייתן. ולכך פסק חתן יברך קודם שיקדש אשה סמוך לקידושין, בא"י אמ"ה אקבו"צ לקדש אשה, ושהחיינו. וכן בירושלמי [ברכות פ"ט ה"ג] איתא חתן מברך. ולכך ניחא הא דתנן [קידושין ב' ע"א] האשה נקנית וכו' ולא תני אשה נקנית כמו בתולה נישאת, דקאי אקרא כי יקח איש אשה, ולפרש האשה שמצוה לקדש מן התורה ניקנית, אבל בתולה נישאת דלאו אעשה דקרא קאי, לא תני הבתולה נישאת. וכן מנהג נהג רבינו אלי' וכל תלמידיו, וכן נהג רבינו הוורדימס"י, וכן רבינו יחיאל מפריש, וכן נהגתי בעצמי וכל תלמידי. ואותן שאינן מברכין מפרשים ההוא דירושלמי חתן מברך בברכת אירוסין. שהיה חתן רגיל לברך ברכת אירוסין, אך תיקנו כמו במקרא של ביכורים שתיקנו אפי' ידוע קורין לפניו, כדי שלא לבייש מי שאינו יודע.
<h2>דף ה.</h2>
על אזיניך [דברים כ"ג]. זיניך בלא אלף לא נאמר אלא אזיניך מכאן שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכניס יתידות ראשי אצבעותיו לתוך אוזנו. לכך סמך מקרה לילה אצל יתד תהיה על אזיניך.
<h2>דף ז:</h2>
פירוש קידושין. כי יקח איש אשה [דברים כ"ד]. פסק זו מצוה עשה היא לקדש אשה. ועל כל המצות עשה צריך לברך עובר לעשייתן. ולכך פסק חתן יברך קודם שיקדש אשה סמוך לקידושין, בא"י אמ"ה אקבו"צ לקדש אשה, ושהחיינו. וכן בירושלמי [ברכות פ"ט ה"ג] איתא חתן מברך. ולכך ניחא הא דתנן [קידושין ב' ע"א] האשה נקנית וכו' ולא תני אשה נקנית כמו בתולה נישאת, דקאי אקרא כי יקח איש אשה, ולפרש האשה שמצוה לקדש מן התורה ניקנית, אבל בתולה נישאת דלאו אעשה דקרא קאי, לא תני הבתולה נישאת. וכן מנהג נהג רבינו אלי' וכל תלמידיו, וכן נהג רבינו הוורדימס"י, וכן רבינו יחיאל מפריש, וכן נהגתי בעצמי וכל תלמידי. ואותן שאינן מברכין מפרשים ההוא דירושלמי חתן מברך בברכת אירוסין. שהיה חתן רגיל לברך ברכת אירוסין, אך תיקנו כמו במקרא של ביכורים שתיקנו אפי' ידוע קורין לפניו, כדי שלא לבייש מי שאינו יודע.
אבל אבי העזרי פי' הא דלא מברכין עליה לקדש אשה כעל כל המצוה שבתורה, משום דאמרי' במנחות פרק התכלת [מ"ב ע"ב] כל מצוה שאין עשייתה גמר מצותה לא מברכין עלה, וטעמא שמא לא תיגמר. וקידושין לא הוי [גמר] מצותה אלא מכח נישואין פריה ורביה ומצות עונה. ואף על נישואין לא מברכינן, כיון דאיכא בעילות טובא דלא הוי בהו פריה ורביה וגם אין בהם מצות עונה. עד כאן לשונו.
<h2>דף ח:</h2>
ונשמרת [דברים כ"ג]. בגי' מן שפיכות דמים ובגימ' מן קללת השם. מכל דבר רע. בגימ' בעבודה זרה. ונשמרת בגימ' האשה, אין להסתכל כלל. מכל דבר רע. ס"ת לרע זה ניבול פה כדאמרי' [כתובות ח' ע"ב] כל המנבל פיו אפי' נגזר עליו שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה. ולכך סמך אצל ונשמרת מכל דבר רע מקרה לילה, וכן סמך אצל ונשמרת. אשר לא יהיה טהור כו' כי כאשר עיקם הכתוב לטהרה כך חייב אדם לעקם פיו ולא יוציא דבר מגונה מפיו.
<h2>דף כב.</h2>
פירוש מוציא שם רע. ואמר אבי הנערה אל הזקנים [דברים כ"ב]. מכאן שאין לאשה לדבר בפני בעלה. וגם מכאן שאין לאשה לדבר לפני איש, ולכך פסק אע"ג דאין ממנין אפוטרופוס לנתבע כדפריש לעיל מ"מ פסק לאשה הנתבעת ממנין לה אפוטרופוס, לפי שאינה יכולה לדבר לפני האיש, ושמא תסתתם טענתה אם היא תבא לב"ד. בגמרא יליף מכאן דקידושי קטנה לאביה, והרשות ביד אביה לקדשה. נתתי לאיש וגו'. בגמרא [שם כ"ב ע"א] יליף מכאן מיגו דאורייתא, לאיש אסרה פי' אפי' לזה, לזה התירה הרי מיגו.
<h2>דף לז.</h2>
וכן פסק כל גיורת אסורה ליארס ולינשא עד לאחר ג' חדשים מגרותה. ושאילה באה לפנינו על בעלי תשובה הוא ואשתו שחזרו וטבלו אם צריך ג' חדשים, ולהתייחד עמה שלא בעדים אם אסור לו עד לאחר ג' חדשים. ופסק דוקא בגיורת שנתגיירה או ישראלית שנשתמדה שמא זרע פסול היה בה, ואע"ג דאמרי' [סנהדרין מ"ד ע"א] אע"פ שחטא ישראל הוא, מ"מ קי"ל גוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר. [אע"ג דאמרינן] בפ' החולץ [מ"ה ע"א] הלכתא גוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר. ואית ספרים דגרסי' ה"מ לישראל אבל לכהן לא, וברוב ספרים ליתא. מ"מ הכא שגם האיש שנשתמד היה עמה בגיותה ורוב בעילות אחר הבעל ה"ל זרע שיצאו משניהם מפנוי הבא על הפנויה, ולכך הלכה למעשה בא לידי והתרנוה להם לינשא ביחד מיד אחר הגירות, בלא המתנת ג' חדשים.
<h2>דף לט.</h2>
פירוש מאנס בתולה. ושכב עמה [דברים כ"ב]. כל מיני שכיבות, פי' אפי' שלא כדרכה. (ד"ה ושכב עמה) [ותפשה]. דוקא ע"י תפיסה ואונס ולא במפותה.
<h2>דף מו.</h2>
פירוש כי תצא מחנה. ונשמרת מכל דבר רע [דברים כ"ג]. וכי אם לא היו יוצאין למלחמה לא היו נשמרין מדבר רע, אלא מכאן שהשטן מקטרג בשעת הסכנה ולכך ונשמרת מכל דבר רע. בגמרא [כתובות מ"ו ע"א] מכאן שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה.
ושם לה עלילות דברים [דברים כ"ב]. עלילת כתיב חסר ו', כלומר רוצה הוא להעלילה ולקנות לה בו' דברים ובו' המים ובו' המאררים הכתובים בפרשת סוטה. בפרפראות.
<h2>דף מו:</h2>
פירוש מוציא שם רע. ואמר אבי הנערה אל הזקנים [דברים כ"ב]. מכאן שאין לאשה לדבר בפני בעלה. וגם מכאן שאין לאשה לדבר לפני איש, ולכך פסק אע"ג דאין ממנין אפוטרופוס לנתבע כדפריש לעיל מ"מ פסק לאשה הנתבעת ממנין לה אפוטרופוס, לפי שאינה יכולה לדבר לפני האיש, ושמא תסתתם טענתה אם היא תבא לב"ד. בגמרא יליף מכאן דקידושי קטנה לאביה, והרשות ביד אביה לקדשה. נתתי לאיש וגו'. בגמרא [שם כ"ב ע"א] יליף מכאן מיגו דאורייתא, לאיש אסרה פי' אפי' לזה, לזה התירה הרי מיגו.
<h2>דף מט.</h2>
פירוש בתולה ארוסה וזינתה בעדים שלא הוצאת שם רע. כי יהיה נערה בתולה מאורשה לאיש וגו' [דברים כ"ב]. נערה ולא בוגרת בתולה ולא בעולה מאורסה ולא נשואה.
<h2>דף סא.</h2>
סמך ונקלה אחיך לעיניך אל לא תחסום [דברים כ"ה]. מכאן שאסור לאכול לפני השמש אם לא שמשיירין לו מן המאכל, ולכך משיירין בקערה או התבשיל ונותנים לשמשים.
<h2>דף סד.</h2>
פירוש תיקון מנעל. כתיב [דברים כ"ה] וחלצה נעלו פסק ר"ת שצריך שיהיה מנעל מעור בהמה טהורה דומיא דתחש שנ' (יחזקאל ט"ז י') ואנעלך תחש, דלא הוכשרו למלאכת שמים, ולמצות שמים, אלא עור בהמה טהורה ולא מעור סוס וכלב וחזיר וחמור. שיעור גובה המנעל תנן בפ' מצות חליצה, ותנן בפ"ק דבכורות [י"ג ע"א] בראשונה מצות ייבום קודם, פי' שהיו מכוונים לשם שמים, ועכשיו מצות חליצה קודמת, ואמר רב ואין כופין, ופי' ר"ת שכך הלכה דמצות חליצה קודמת בזמן הזה, דהלכה כסתם משנה דבכורות.
<h2>דף עז.</h2>
פירוש ייבום. כי ישבו אחים יחדיו [דברים כ"ה]. דורשי רשומות סמך ללאו דלא תחסום כדמפרש בגמרא [יבמות ד' ע"א] מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה ת"ל לא תחסום וסמיך ליה כי ישבו אחים יחדיו. ומכאן פסק יבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה וכופין אותו לחלוץ. ולכך עלה דההיא דאמר רב אין כופין אותו פי' רש"י דוקא בדניחא ליה לתרוייהו ליבומי, אך אם אין דעת האשה לייבומי ונתנה אמתלא לדבריה מטעינן ליה וחליץ כדאמרינן [שם ק"ו ע"א] חליצה מוטעת כשרה ואם אין אנו יכולין להטעותו, כופין אותו לחלוץ, ושקלה כתובתה דקיי"ל בפרק אע"פ [ס"ד ע"א] אין כותבין איגרת מרד על שומרת יבם. ועוד ראיה דאמרי' יבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה וכו', ולאו דוקא נקט מוכה שחין הוא הדין בכל אמתלא הידוע אשר תתן, וראיה מפרק המדיר [ע"ז ע"א] בורסי שמת ולו אח (יבם) [בורסי] יכולה היא שתאמר לו לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל וכן פי' רש"י. מכל הלין טעמים דכפינן ליבם דחליץ ושקלה כתובתה. וי"א דבשום אמתלא לא כפינן לחלוץ, רק במוכה שחין ובורסים דווקא.
<h2>דף קח:</h2>
פירוש בן בכור. בכל אשר ימצא לו [דברים כ"א]. בגמרא [ב"ב קי"א ע"ב] מפרש לו ולא לה, וכן פסק דאין הבכור נוטל חלק בכורה בירושת האם. וכן פסק דאין הבנות נזונות בנכסי האם. ופסק דבמטלטלין לא שייך בהו דין נכסים מרובים ודין נכסים מועטין, אלא בין הבנים מרובים בין הבנות מרובין ניזונין בנכסים מועטין של מטלטלין. ראשית אונו. ולא ראשית אונה. וכן פסק דבכור מן האב, אע"פ שאינו בכור מן האם, נוטל בכורה עם הבנים.
